הטיול לנחל הדרג'ה

חופשת בין הזמנים כמעט נסתיימה, והתחושה שלא ניצלנו די את החופשה, דחקה בנו לצאת לטייל.
לאן? נחליט מחר בבוקר, אחרי שנתפלל, נאכל משהו, נהיה בקשר.
שעות הבוקר עברו בעצלתיים. אריאל סוף סוף מתקשר אליי, 'אנחנו יוצאים לנחל הדרג'ה. עכשיו, אחרי השיטפונות, זה הזמן המתאים ביותר. הגבים מלאים במים צלולים'. 'כמובן אל תשכח ציוד ואוכל ליומיים', הוסיף אריאל. 'והכי חשוב, אל תשכח את התפידנית, אם ביומיום צריך לשמור על התפילין, בטיול כזה, חובה!' אמרתי לו שיש לי מזל, כיוון שאחי חזר עם התפידנית שלי משירות המילואים. 
ארזתי בזריזות ציוד לטיול, וברגע האחרון נזכרתי בבקשתו של יונתן, והוספתי כמה שקיות ניילון לעטוף בהם את התפילין שלו, שלא ירטבו.
עד שהגענו לתחילת המסלול כבר הייתה שעת צהריים מוקדמת. אריאל ויונתן כהרגלם, לא התייחסו לשלט המזהיר: אין כניסה אחרי השעה 13:00, 'נסיים את המסלול בלי בעיה', הם טענו, ואני שתקתי. נכנסנו לערוץ הנחל.  הליכה קצרה, והנה הגענו לגב הראשון, יונתן עובר ראשון, מדלג על הסלעים שמסביב ומצליח שלא להירטב.  אריאל אחריו, ברגע האחרון הוא כמעט נופל, אבל יונתן תופס אותו ביד.
אני לא לוקח סיכון, זורק את התיק ליונתן, ונכנס למים. 
מים קפואים, קשה להתרגל לשינוי הקיצוני בין החום בחוץ לבין קור המים. 
אנחנו מתקדמים בתוך הנחל. כעת כבר כולם רטובים, אבל את התיק שלי, עם התפילין שבתוכו, אני משתדל לשמור מחוץ למים. 
אין מה לומר, הנחל פשוט מדהים. עכשיו הכול שקט מסביב, אנחנו כל כך נהנים ולא ממהרים לשום מקום. קצת משתוללים במים, וצוחקים... עד שהבטן כואבת.
לא הרגשנו איך הזמן עובר, השמש כבר עומדת לשקוע, יונתן נלחץ פתאום, אבל מנסה לשדר 'עסקים כרגיל',
אריאל הציע להתפלל מנחה, קמנו שלושתנו, רטובים לגמרי, רוח קרירה החלה לנשב וכולנו התחלנו לרעוד.
אני לא יודע ממה רעדנו יותר מהקור או מהחשש של "מה יהיה", מה שבטוח שתפילה עם כזאת כוונה, כבר זמן רב לא הייתה לי. 
אחרי מנחה, החלפנו את בגדינו לבגדים יבשים. שלושתנו עמדנו צפופים על סלע לא גדול במיוחד, באמצע נחל, כשבריכות מים מקיפות אותנו, והחושך יורד.
את הפסוק 'נפשי לה' משומרים לבוקר' הבנו לעומק, בצפייתנו לאור היום שיאיר.
כשהגיע זמן תפילה, ועמדנו להניח את התפילין, נדהמנו לגלות את התיקים צפים במים.
למרות שידעתי שהתפידנית לא נועדה לצלילה במים, הייתה לי הרגשה שהתפילין שלי נשמרו, ואכן כך היה.
 יונתן חשש מאד,  ביד רועדת הוא הוציא את התפילין העטופות בשקיות מהתיק, בליבי התפללתי שהתפילין שלו לא נרטבו.
דבר אחד קיבלתי על עצמי כבר אז, בעזרת ה' אשתדל, לא לקחת את התפילין שלי בלי התפידנית.