סיפורים על תפילין

אלישע בעל כנפיים:

"פעם אחת גזרה המלכות הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו ינקרו את מוחו. והיה (תנא בשם) אלישע מניח תפילין.
יצא לשוק, ראהו קסדור(קצין רומי) אחד ורדף אחריו. ברח מפניו אלישע, ורץ אחריו החייל.
כיון שהגיע אצלו, נטל את התפילין מראשו ואחזן בידו.
אמר לו החייל: מה בידך?

השיב לו: כנפי יונה.
פשט את ידו, נעשה לו נס ונמצאו בה כנפי יונה. לפיכך היו קוראים לו "בעל כנפים".
ומדוע אמר לו כנפי יונה, ולא אמר לו שאר עופות?
משום שכנסת ישראל דומה ליונה, שנאמר (תהילים סח): כנפי יונה נחפה בכסף, ואברותיה בירקרק חרוץ. מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל המצוות מגינות עליהן"

– תלמוד בבלי, מסכת שבת דף קל;

מפני מה כותבין תפילין בקנה?

מעשה שבא רבי אלעזר בן ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו [ר' אלעזר]: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית... היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו, יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי. אמר להם: למי אתם קורין 'רבי רבי'? אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי. אמרו לו: אף על פי כן מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

ולפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה, תפילין ומזזות.

(תענית כ ע"א-כ ע"ב)

זהירות במצוות תפילין

שני חסידים היו באשקלון, אכלו ושתו ועסקו יחד בתורה. נפטר אחד מהם ולא הוספד כראוי. מת בנו של מוכס אחד ששמו מעון, ובטלו כל אנשי המקום ממלאכתם להספידו. התחיל החסיד להצטער ואמר ווי שאין לישראל שום זכות שהוצרך החסיד הזה לסבול כל כך בשבילם. נראה לו החסיד בחלום ואמר לו אל תבזה בן אדוניך, כלומר בני ישראל, אני עשיתי עבירה אחת ובזה שלא גמלו איתי חסד נתכפר לי, ואילו בנו של המוכס עשה מצווה אחת ובכבוד זה שעשו לו במותו קיבל שכרו. ומה עבירה עשה אותו חסיד? חס ושלום עבר שום עבירה מימיו, אלא פעם אחת הקדים הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד

-ירושלמי, חגיגה פרק ב' הלכה ב'